גידולי גיסט הם גידולים ממאירים של הרקמות הרכות במערכת העיכול (הבטן והמעיים). הם מסווגים כסרקומות, המהוות כ-1% מכל אבחוני הסרטן אצל מטופלים. מקורן של הסרקומות הוא תאים ברקמות חיבור, עצמות, שרירים, שומן, עצבים, כלי דם וסחוס. על-פי רוב, גידולי גיסט ראשוניים מתפתחים בבטן (50-70 %), ולאחר מכן במעי הדק (20-30 %), בעוד גידולים בפי הטבעת, בתריסריון ובוושט נדירים מאוד.
ההיארעות המשוערת של גיסט היא כאבחון אחד לכל 100,000 מטופלים. במילים אחרות, הסיכוי של אדם להיות מאובחן הוא 1 ל-100,000 על אף שרוב המטופלים המאובחנים הם בטווח הגילאים שבין 55 ל-65, גיסט מאובחן גם אצל בוגרים צעירים יותר וילדים. אלה מכונים גידולי גיסט בקרב ילדים והם לרוב גידולים מסוג "גזע בר". כלומר, להבדיל מגידולי גיסט "רגילים", הם לא עוברים מוטציות.
למרבה הצער, לרוב נוהגים להחמיץ גידולי גיסט בשלבים מוקדמים מכיוון שהתסמינים שלהם קלים בלבד, כגון כאב בטן ולעתים לא מופיעים תסמינים כלל. התוצאה היא שבעת האבחון גידולי גיסט גדולים מדי מכדי להסירם בניתוח. הסרה כירורגית של גידול ראשוני, שלא הוביל להתפתחות גרורות, היא הסיכוי היחידי של המטופל "להירפא". ככל שהניתוח מתעכב, כך גדלים הסיכויים שהמחלה תפתח גרורות, כלומר טיפול לכל אורך החיים. כתוצאה מכך, כמחצית מהמטופלים הם כבר בעלי גרורות במועד האבחון. במילים אחרות, גידולי גיסט נוספים התפתחו בחלקים אחרים של הגוף, כגון הכבד, חלל הצפק, או מקום אחר בבטן. לעתים פחות שכיחות נמצאים גם גידולים גרורתיים במקומות אחרים, כמו בריאות, בעצמות, במוח או בקשריות הלימפה.
גיסט קורה (בדומה לסוגי סרטן רבים אחרים) עקב פגיעה באינטראקציות הרגילות בין תאי הגוף, המבטיחות חידוש של התאים בעוד התאים "הישנים" מתים. חידוש זה מתרחש על-ידי אותות שנשלחים לקולטנים בתאים, המספקים את ההוראות הרלוונטיות. כאשר תהליך זה נפגע, התאים פשוט ממשיכים לצמוח, ויוצרים גידול. ישנם שני סוגי קולטנים של גורמי גדילה, גנים, הנקראיםKIT ו-PDGFRA. בקרב 90 – 95% מהמטופלים המאובחנים בגיסט, ניתן לזהות מוטציות באחד הגנים הללו, ומוטציות אלה הן שגורמות לחלוקת התאים הבלתי מבוקרת, המובילה לסרטן. חלק חיוני בקביעת אופן הטיפול המתאים בכל גידול של גיסט הוא גילוי סוג המוטציה.