לרוב, הטיפול בסרקומות של העצם כולל כמה סוגים שונים של טיפול. לכן חשוב מאוד לשוחח על אסטרטגיית הטיפול ולהחליט מהי. במידת הצורך יש לכנס צוות רב-תחומי של אונקולוגים רפואיים ואונקולוגים מומחים בקרינה, מנתחים, רדיולוגים ומומחים מדיסציפלינות אחרות.
אסטרטגיית הטיפול תלויה בגורמים שונים: סוג סרטן העצם, שלב המחלה ("מקומי" = הגידול מוגבל למיקום הראשוני לעומת "מחלה גרורתית" = הגידול כבר התפשט לאיברים אחרים) ומצבו הבריאותי הכולל של המטופל. ייתכן שיוצעו למטופלים כמה אפשרויות, כולל הצטרפות לניסוי קליני, ולכן הם יצטרכו לקבל מידע מפורט מהצוות המטפל.
ניתוח
ניתוח נחשב לטיפול סטנדרטי בסרקומות מקומיות של העצם כדי להסיר (באופן אידיאלי) את הגידול לחלוטין. זהו הסיכוי הטוב ביותר לרפא את המטופל. המנתח יסיר
את הגידול ומעט רקמה בריאה (מה שמכונה "שוליים") על מנת להבטיח שלא יישארו תאים סרטניים בגוף. פעולה זו מצמצמת את הסיכון להישנות (מקומית).
לעתים קיים קושי להסיר את הגידול בניתוח ולהסיר מספיק רקמה תקינה מסביב לגידול, אם הוא ממוקם בגפה (זרוע או רגל). אם הסרה של הסרטן כולו דורשת הסרה של עצבים, עורקים או שרירים חיוניים אשר יגרמו לתפקוד לקוי של הגפה, עשויים לשקול אפשרות של קטיעה. אולם כיום קטיעה מלאה – הסרה של גפה שלמה או חלק ממנה – היא מקרה נדיר. מנתחים מומחים ישאפו להימנע מקטיעה ויבצעו מה שמכונה ניתוח "להצלת הגפה" או ניתוח "להצלת תפקוד", אשר מסיר את הסרטן אך שומר על תפקוד הזרוע או הרגל. כיום משתמשים יותר ויותר בעצמות מלאכותיות (תותב פנימי) כדי להחליף עצמות שנגרם להן נזק עקב גידולים. אצל ילדים ישנן טכניקות המאפשרות הארכה של עצמות תותב פנימיות, המדמה צמיחה טבעית. חלק מטכניקות אלה אינן פולשניות, כלומר הן לא כרוכות בניתוח נוסף. בקרב יותר מ-90% מהמטופלים עם סרטן העצמות שהגפיים שלהם נפגעו, ניתן להציל את הגפה.
כאשר מדובר בגידולים באזורים אחרים, כגון האגן או הלסת, העצם שהוסרה תוחלף בשתלים של עצמות או בעצמות מחלקי גוף אחרים של המטופל. בעתיד מקווים שהדפסה בתלת ממד תסייע למנתחים באספקת תחליפי עצם מלאכותיים, אך בשלב זה עדיין מדובר ברעיון בלבד. בחלקי גוף שבהם קשה להחליף את העצם, למשל בגולגולת, ייתכנו טיפולים מקומיים נוספים, ביניהם קורטג' (Curettage) (גירוד הגידול עם כפית מיוחדת מבלי להסיר את העצם), קריותראפיה (חיסול תאי הסרטן בקור קיצוני בעזרת חנקן נוזלי) ו"דבק עצמות" (נוזל המתקשה עם הזמן, המפיץ חום רב שעוזר לחסל את תאי הסרטן שנותרו, לדוגמה לאחר קורטג').
ניתוח מהווה אופציה גם במחלה גרורתית. מנתחים יכולים להסיר את כל הגרורות, בפרט כאשר מדובר בריאות (המיקום הנפוץ ביותר לגרורות של סרטן העצמות). עם זאת, יש לתכנן זאת בקפידה ותוך התחשבות במגוון גורמים, לרבות המיקום, המספר והגודל של הגרורות, קצב הגדילה, משך המחלה וכן גילו ומצבו הבריאותי הכללי של המטופל.
קרינה (רדיותרפיה)
טיפול בקרינה מבוצע באופן אזורי או מקומי כדי להרוס את רקמת הגידול. עם זאת, רוב סוגי סרטן העצמות (למעט סרקומות ע"ש יואינג) אינם מאוד רגישים לקרינה. לכן קרינה היא אפשרות הטיפול העיקרית המועדפת ביותר עבור סרקומות ע"ש יואינג.
ניתן לשקול טיפול בקרינה בסוגים שונים של סרטן העצמות לפני או אחרי הטיפול הכירורגי (שכיח ביותר בסרקומות של העצם): לפני ניתוח (טיפול ניאו-אדג'ובנטי, מקדים) כדי לנסות לכווץ גידול גדול עד שניתן יהיה להסיר אותו לחלוטין ללא קטיעה. במהלך ניתוח נערכו ניסויים שכללו הסרה של עצם עם גידול קטן, טיפול של מנת קרינה אחת אינטנסיבית של העצם והחלפת העצם במטופל. לאחר ניתוח (טיפול אדג'ובנטי, משלים) הוא נועד למנוע הישנות מקומית או אזורית, שעלולה להתפתח מתאים מיקרוסקופיים שנותרו לאחר הניתוח, או להרוס נגעים סמוכים שלא ניתן היה להסיר בניתוח. לעתים נדירות, ניתן לבצע טיפול זה במקום ניתוח כדי להשיג שליטה מקומית בגידול, אולם מדובר בגישה פליאטיבית.
בסרקומה ע"ש יואינג אונקולוגים המתמחים ברדיולוגיה ניצבים בפני אתגרים רבים כאשר הגידולים נמצאים על פני הגוף או בתוכו. בהקרנות באזור האגן יש שיעור גבוה של תחלואה והן עלולות להוביל לאובדן הפוריות בקרב נשים ותופעות לוואי אחרות עבור כל המטופלים. כדי להימנע מכך, נעשה שימוש הולך וגדל בהקרנה בפרוטונים כדי לטפל בנשים צעירות ולצורך שימור הפוריות. מכיוון שכיום קיימים מעט מאוד מתקנים להקרנה בפרוטונים באירופה, טיפול זה כרוך בתיאום מורכב, בנסיעות ארוכות ובעלויות גבוהות.
ניתן להשתמש בקרינה במחלה מתקדמת כדי להקל את התסמינים, למנוע סיבוכים או לשלוט בגרורות, בעיקר בגרורות של העצמות.
טיפול מערכתי: כימותרפיה וטיפולים ממוקדים
להבדיל מטיפולי רדיותרפיה או ניתוח, שהם טיפולים מקומיים וממוקדים, כימותרפיה מכונה טיפול מערכתי: היא פועלת על מחזור הדם ומשפיעה על הגוף כולו
.
במקרים של אוסטיאוסרקומה וכמה מסרקומות העצם הפחות שכיחות משתמשים בכימותרפיה ניאו-אדג'ובנטית כטיפול השראה (אינדוקציה) לפני ניתוח. המטרה היא לחסל את הגידול. ניתן לאמוד את רמת הנמק (מוות של תאי הגידול) שהושגה בעזרת הפתולוג לאחר ניתוח, וזהו אינדיקטור אבחנתי טוב. כימותרפיה נוספת תינתן לאחר הניתוח כטיפול אדג'ובנטי מכיוון שבניסויים קליניים הוכח שטיפול זה מוביל לסיכוי הגדול ביותר להחלמה.
בסרקומה ע"ש יואינג ניתנת בדרך כלל כימותרפיה כטיפול לפני ואחרי הניתוח, לעתים בשילוב עם רדיותרפיה. אולם בדרך כלל כורדומה וגידולי תאי ענק של העצם אינם מגיבים היטב לכימותרפיה, ולרוב היא אינה נלקחת בחשבון גם במקרים מקומיים של כונדרוסרקומה.
כימותרפיה נוטלת חלק משמעותי במחלות מתקדמות וגרורתיות. כיום קיימות כמה תרופות שונות: Doxorubicin ותרופות anthracyclines אחרות, Cisplatin, Ifosfamide, Cyclophosphamide, Gemcitabine, Docetaxel, Etoposide, Methotrexate, Irinotecan, Dactinomycin, Vincristine ותרופות Vinca alkaloid אחרות.
בסוגים מסוימים של סרטן עצמות עשויות להועיל תרופות ממוקדות. תרופות חדשות אלה מעכבות את צמיחת הגידול - ביניהן נכללת התרופה אימטיניב (Imatinib) שנעשה בה שימוש במקרים של כורדומה מתקדמת והתרופה דנוסומאב (Denosumab) שנעשה בה שימוש בגידולי תאי ענק חוזרים או בלתי נתיחים. עם זאת, אף אחת מהתרופות הללו אינה מאושרת על-ידי ה-FDA (מנהל המזון והתרופות, ארה"ב) או ה-EMA (סוכנות התרופות האירופית) כטיפול בסוגים אלה של סרטן ולרוב הן ניתנות כתרופות שלא בהתוויה במקרים שבהם זה אפשרי. כיום נבחנות גישות חדשות בניסויים קליניים (בשלבים מוקדמים).